ספר ויקרא פותח בפרשת הקורבנות ומורה לנו בדיוק כיצד להקריב קורבנות שונים לפני ה' ומדוע. התורה מלמדת אותנו שניתן להשיג כפרה על חטאים שנעשו על ידינו בשגגה באמצעות קורבנות ,אך אינה מלמדת אותנו כיצד באמצעות הקרבת קורבן נשיג כפרה מאת ה' על חטאים שנעשו במזיד מלבד הכחשת ממון כגון פקדון או מלווה או גזל או עושק. ומה עם כל יתר החטאים שעבר עליהם אדם במזיד כלומר בכוונת תחילה מכל מצוות התורה האחרות ? הפרשה מלמדת אותנו רק כיצד האדם יחיד מישראל או הכהן המשיח או נשיא שבט או עדת ישראל שחטאו בשגגה יוכלו להשיג כפרה מאת ה' באמצעות קורבן ואילו לנו נותרה השאלה בעינה כיצד נשיג אנחנו כציבור או היחיד כפרה על עברות, על חטאים ועל פשעים שנעשו על ידינו במזיד ? האם לעברות מעין אילו לא הניחה התורה פתרון ? האם אין לאדם מהיחיד או לציבור כפרה על עברות במזיד כלל ?
ראו פסוקים :
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם: אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה': וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו"
(ויקרא פרק א' פסוקים א'-ד')
מהפסוקים הללו הפותחים את הפרשה עדיין איננו יודעים באיזה חטאים מדובר ולכאורה היה אפשר לומר שמכיוון שהתורה לא חילקה בין סוגי העברות אז יתכן שגם עברות במזיד נכללות, אלא המכל יתר פסוקי הפרשה בהם ישנה התייחסות פרטנית ופרטית ליחיד, לכהן המשיח, לנשיא ולציבור שחטאו דווקא בשוגג לפיכך כבר לא ניתן לפרש בפסוקים הראשונים שבפרשה כי הם מתייחסים גם לעברות במזיד.
הפרשה בהמשכה , מוסיפה ומלמדת אותנו הפעם, כיצד הכהן המשיח (המשוח בשמן המשחה) שחטא בשגגה יוכל להשיג כפרה על חטאיו וכותבת:
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ועשה אחת מהנה: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והיקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת"
(ויקרא פרק ד' פסוקים א'-ג')
ושוב בהמשך הפרשה הלאה מורה לנו התורה מה צריכים לעשות "עדת ישראל" אם "כל עדת ישראל כולו" חטא בשגגה, כיצד כל עדת ישראל יכפרו על חטאתם באמצעות מערכת הקרבנות ואומרת :
"ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו: ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אותו לפני אהל מועד: וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה' ושחט את הפר לפני ה'"(ויקרא פרק ד' פסוקים יג'-טו')
בשום מקום בפרשה איננו מוצאים דרך לסליחת חטאים על עברות שנעשו במזיד מלבד עסקי ממון כפי שעוד נראה מסוף הפרשה, התורה רק מוסיפה עוד ועוד מקרים בהם חטאו אישים שונים דווקא בשגגה ושוב בהמשך נותנת פתרון למקרה בו נשיא שבט בישראל יחטא בשגגה כיצד הוא ישיג כפרה:
"אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלוקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קורבנו שעיר עיזים זכר תמים"(ויקרא פרק ד' פסוקים כב'-כג')
ושוב מגישה לנו התורה בהמשכה פתרון הפעם למקרה, בו עם הארץ חטא בשגגה::
" ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה ואשם: או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא."(ויקרא פרק ד' פסוקים כז'-כח')
ועוד פסוק נוסף : "נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה… "(ויקרא פרק ה' פסוק יד')
למעשה מלבד סוף הפרשה בה מופיע חטא במזיד של "מעילה בכספים" כאשר האדם הכחיש שהופקדו אצלו או במלווה או גזל וכיוצא בזה מסתיימת הפרשה לבסוף ללא פתרון.
"נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו : או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה: והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא…וחמשיתו יוסף עליו : ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן …וכיפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה" ( ויקרא פרק ה' פסוקים כא'-כו')
נשאלת השאלה וכי כל מצוות התורה מסתכמים בהכחשת ממון ותו לא? ומה עם אדם שחלילה אכל מאכלות אסורות או חילל שבת או מועדים או עבר על איסורי עריות או עבודה זרה או שפיכות דמים במזיד וכיוצא בזה בלא עדים והתראה? התשובה היא שאפילו על העברות שקשורות בהכחשת ממון חייב אדם ראשית לשוב בתשובה כמו כל עברה אחרת ולהוסיף לעשות מעשה תיקון ולהשיב את הגזלה או המלווה או את הפקדון שעליו הופקד ובו כיחש ואף להוסיף עליו חומש ורק לאחר מכאן להקריב קורבן , אחרת הקורבן לבדו ואפילו הקורבן בתוספת תשובה רק ללא מעשה ההשבה, לא יוכל הקורבן לכפר על חטאו.
אך למרבה הפלא ישנם עברות במזיד שרק תשובה אמיתית בלבד יכולה לכפר מבלי להצטרך להקריב שום קורבן מפני הקורבן לא רלוונטי ואיננו שייך לתהליך הכפרה. "קחו עמכם דברים ושובו אל מה" נשאלת השאלה מדוע ? לצורך הבנת התשובה נצטרך להבין מהי מטרת הקורבן ? ובכן , חסד עשה איתנו אלוקים שכאשר עברנו על פקודת מלך בשר ודם היינו מתחייבים מיתה כמורדים במלכות ויש לנו לדון קל וחומר אם עברנו על מצוות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שבוודאי היינו אנו החוטאים חייבים מיתה. אלא שחסדו של אלוקים איתנו הוא שבמקום שאנו נשלם בחיינו על שעברנו על מצוותו תהיה הבהמה המוקרבת תמורה תחתינו ואנו שהתרשלנו במצוות מלכו של עולם נראה את הקורבן הנשחט ומוקרב בעדינו ונבין שאנו היינו אמורים למות תחתיו ובראות החוטא את השחיטה ואת הדם האדום שצבעו מעורר ואת הקרבן המוקרב תחתיו, יתעורר האדם להיזהר יותר במעשיו ולא לבוא לידי הסח דעת יותר וימנע עצמו ביותר מן השגגה בקיומם של מצוות המלך. אולם, כאשר האדם חוטא במזיד לא שייך עניין זה מפני שגם אם יראה את הקורבן, הלא לא חוסר זהירות או הסח דעת או התרשלות היו מנת חלקו או המוטיב בשעת ביצוע החטא או העברה . בעצם ביצועה של העברה ביודעין מדובר במרידה מכוונת ולא באיזה חוסר זהירות או הסח דעת, ולכן, במצב עניינם שכזה אין במעשה הקרבן שום אפקט מעורר והשפעה על המורד שהזיד ביודעין ומרד ותקנתו איננה אלא בתשובה שלמה וגמורה מעומקא דליבא ורק לכשישוב בו המזיד ממרידתו ומזדון ליבו מחטאו נגד מצוות בורא העולם יכופר לו עוונו מאחר שהלה עבר ביודעין על פקודתו.
כמוכן, אענה על השאלה המתעוררת בקרב רבים מאיתנו על הפרשה והיא, מדוע בכלל צריך קורבן ? ומדוע ש ה' לא יסלח ויכפר לנו עוונותינו גם בלי קורבן ? אומרים חז"ל : "כל האומר שהקדוש ברוך הוא וותרן יבתרו מעיו" ! רצו חז"ל ללמדנו ולגלות לנו שאלוקים הוא "אמת"! ולכן, לא שייך שאדם שהחטא דבק בדמו לא ייענש במידה כנגד מידה מפני שזוהי מדת האמת אחרת חלילה אלוקים לא יוכל להיות "אלוקים אמת" ומכיוון שכך עצם רכישתה של הבהמה ותשלום הדמים שעליהם עמל האדם בזיעת אפו בדמו ובחלבו על מנת להרוויח את אותם הדמים הרי הוא מקריב מדמו ומחלבו כי "דמים בדמים נגעו" (גם כספו של האדם מכונה בשם דמים) אלא שאלוקים איננו רק אמת הוא גם חסד ולכן, לא האדם מוקרב אלא הבהמה מוקרבת תמורתו. בכך מתקיימים שני עניינים מנוגדים או הופכיים כאחד גם חסד וגם אמת. על כל כתב דוד המלך בספר תהילים :" אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" וכפי שאנו מתפללים ומזכירים את שלוש עשרה מידות הרחמים שאותם לימד ה' את משה להתפלל לפניו בשעת צרה ואנו אומרים אותם בתפילה: "רב חסד ואמת" בנשימה אחת ! אכן, עבודתנו היא להשוות צורה ליוצרה ולהידמות למידותיו כמאמרם ז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון". לפיכך, האדם מישראל מצווה גם לאהוב את ה' וגם ליראה ממנו יחד כאחד בבחינת "גילו ברעדה" מפני שבבחינה זו אנו משווים את מידותינו למידותיו בשלמות. במצוות התורה ישנם מצוות עשה ומצוות לא תעשה בבחינת סור מרע ועשה טוב שכאשר אנו מקיימים אותם אנו מקבעים בקרבנו גם את היראה וגם את האהבה ומתקדמים בשני רגלים וצועדים פנימה לראות בטוב ה' כמו שכתב דוד המלך בספר תהילים : "כי חסד ואמת יקדמו פניך"
שבת שלום
מאת: דניאל עשור