פרשתנו פרשת ויקהל מסיימת בהוראות שניתנו למשה מאת ה' כיצד לעשות את ארון הברית את הכפורת שהיא המכסה העליון של ארון הברית המכסהו מלמעלה ובמעשה שני הכרובים העשויים מקשה אחת זהב מיקומם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו. הכרובים פניהם איש אל אחיו כאשר ה' מאיר פנים לעם ישראל ומנהיגם בהנהגת והשגחה פרטית מבחינת אור פניו. זהו המצב האידיאלי והרצוי ביותר המסמל את העובדה שגם ה' וגם עם ישראל שומרים את הברית שנכרתה ביניהם במעמד הר סיני כראוי. אמנם צריך להבין שה' לעולם איננו מפר ברית ובשונה מבני האדם שפעמים כושלים במשימתם ומפרים את הבטחותיהם או את שבועתם, אלוקים איננו אדם ואיננו מפיר לא ברית ולא שבועה. לדוגמה, אם נתבונן בהבטחה שהבטיח ה' לדוד המלך בספר תהילים נאמר : " לעולם, אשמור לו חסדי; ובריתי, נאמנת לו. "ושמתי לעד זרעו; וכסאו, כימי שמים. אם-יעזבו בניו, תורתי; ובמשפטי, לא ילכון. אם-חקתי יחללו; ומצותי, לא ישמרו. ופקדתי בשבט פשעם; ובנגעים עונם. וחסדי, לא-אפיר מעמו; ולא-אשקר, באמונתי. לא-אחלל בריתי; ומוצא שפתי, לא אשנה. אחת, נשבעתי בקדשי: אם-לדוד אכזב. זרעו, לעולם יהיה; וכסאו כשמש נגדי. כירח, יכון עולם; ועד בשחק, נאמן סלה. "
(תהילים פ"ט ל-ל"ח)
הגויים הקימו להם דתות בטענה שאכן עם ישראל עמד במעמד הר סיני וקבל את התורה האלוקית מאלוקים בצאתו ממצרים אך היות שהוא הפר את הברית כך גם אלוקים מצידו הפר את הברית ואילו מה שכתוב בספר תהילים זו הבטחה לדוד המלך בלבד שהמשיח יהיה מיוצאי חלציו וישב על כיסא מלכותו באחרית הימים אך ההבטחה הזו היא לא לעם ישראל. הגויים הללו התעלמו מפסוקים רבים בתנ"ך אשר מוכיחים שהברית עם עם ישראל היא נצחית כך למשל:
"ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם" (ישעיהו נ"ט כ')
"אות היא בני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי"(שמות ל"א י"ז)
"כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צ"ד י"ד)
"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא ויתנחם"(שמואל א' ט"ו כ"ט)
ובכלל הברית של ה' לדוד המלך משוואת בתנ"ך בספר ירמיהו לברית עם ישראל וגורלם אחד הוא כפי שניתן לראות בפסוקים מפורשים ראה פסוקים:
"כה אמר יהוה, אם-לא בריתי יומם ולילה–חקות שמים וארץ, לא-שמתי. גם-זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס, מקחת מזרעו משלים, אל-זרע אברהם, ישחק ויעקב: כי-אשוב (אשיב) את-שבותם, ורחמתים." (ירמיהו פרק לג פסוקים כה-כז)
אולם, כאשר עם ישראל אינו עושה רצונו של מקום ואינו שומר את הברית ,ישנם שלוש דרגות הסתר פנים. הדרגה הראשונה היא שה' עדיין ממשיך להאיר פנים ללא שינוי אך השפע מתמעט מפני שעם ישראל המסומל על ידי הכרוב השמאלי בעצמו החזיר את פניו מעם ה', ולכן, הארת הפנים של ה' איננה מתקבלת דרך פני הכרוב השמאלי אלא רק בדרך אחוריו. מצב הכרובים סימן עבור עם ישראל את מצב מערכת היחסים שבין עם ישראל ל ה' בכל ארבעת המצבים בכל דרגות הקשר שבינינו. בדרגה שנייה של הסתר פנים היא ש ה' מאיר בדרך האחור וההסתר לעם ישראל למרות שפני עם ישראל אליו מפני שקודם לכן החזירו עם ישראל הם את פניהם מבריתו על דרך אומרם ז"ל: "יום תעזבני יומיים אעזבך" (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות דף ס"ח ע"א)
ואילו המצב הגרוע ביותר הוא ששני הכרובים אחוריהם האחד אל ושני ופניהם הלאה רחוק האחד לימין והשני לשמאל מצב זה מכונה בשם הסתר בתוך הסתר. אלא שצריכים אנו להבין, שמצב הקרובים איננו סטאטי ולמרות שהם נוצרו יחד עם הכפורת מקשה אחת זהב כפי שהדגישה לנו התורה, הכרובים התניידו בדרך נס לפי המצב הרוחני כלומר לפי שמירת הברית הכתובה על ספר תורת משה והלוחות השניים ושברי הלוחות הראשונים שהיו מונחים בתוך ארון הברית ומהווים עדות וחותם לברית שנכרתה בין אלוקים ואדם ולמעשה בין אלוקים למין האנושי כולו דרך עם ישראל באופן בלעדי, הברית הזו מבוססת רק ואך ורק על בסיס התורה ולוחות האבן שעשרת הדברות היו הכתובות עליהם ולפי קיומה של הברית החתומה כך נראה מצב הכרובים למעלה על הכפורת. למעשה ספר התורה נקרא "ספר העדות" וכן "ספר הברית" וארבעת המצבים הם כנגד ארבעת האותיות של שם הויה.
"ויקם עדות׀ ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את־אבותינו להודיעם לבניהם" (תהלים פרק ע"ח פסוק ה' )
ועוד נאמר על ספר התורה שמונחת בארון הברית שהיא מכונה בעצמה בשם "ברית"
כמאמר הפסוק : "כה אמר יהוה אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי .(ירמיהו ל"ג כ"א)
נשאלת השאלה מדוע כל ארבעת המצבים הם כנגד שם הויה הרי לכאורה מצבי ההסתר וההסתר שבתוך ההסתר הינם סימן להפרת ההסכם והברית בין ישראל לאבינו שבשמים? התשובה לכך היא שלעולם אין מצב כזה של הפרת הברית מפני שהיא "נצחית". וכל המצבים גם הלא אידיאליים יכולים להתרחש רק באורח זמני בלבד בתקופות השונות כמו בגלות, אך לעולם ה' אינו מפר את בריתו:
"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם" (ויקרא כ"ו מ"ד)
וכבר נאמר : "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צ"ד פסוק י"ד)
כאשר היה הכהן הגדול נכנס לקודש עוד בטרם נכנס לקודש הקודשים שם היה מונח ארון הברית הייתה המנורה בצד דרום והשולחן בצד צפון ואילו מזבח הקטורת היה באמצע ממש מול ארון הברית אמצעו מכוון כנגד המפגש שבין שני הקרובים מפני שריח הקטורת היה מקשר בין שני הקרובים בין עם ישראל לאבינו שבשמים. "קטורת מלשון "קשר" כפי שמובא בספר הזוהר המקשר בין הרצון העליון והרצון התחתון. כפי הידוע במוצאי שבת אנו מברכים על הבשמים מפני שהנשמה היתירה של שבת עוזבת אותנו וכדי להשיב את הנפש אנו מברכים על הבשמים מפני שבסמים וריח טוב הנשמה נהנית מהם. גם הקול האלוקי שהיה מדבר עם משה באוהל מועד היה בוקע מעיל הכפורת ומבין שני הכרובים ומסמל את דברי הזוהר:
"דתנינן ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קודשא בריך הוא אורייתא וישראל" ( זוהר אחרי מות ע"ג ע"א)
נמצאנו למדים שגם כאשר עם ישראל איננו שומר תורה ומצוות ומפר את ספר העדות ומפיר מצידו את הברית הרי ש ה' מענישו ומוציאו לגלות אך בשום פנים אינו מפר את הברית, אלא שאליהו הנביא זכור לטוב ,בפתח אליהו, מגלה לנו סוד עצום והוא שהשכינה הקדושה לעולם שוכנת בקרבנו וכי היא בעצמה יורדת איתנו לגלות לסבול איתנו את צער הגלות. "אנת חשיבת דמיומה דאיתחריב בית מקדשה לעלאנה בביתה דלי, לאו הכי אלא שכינתא בגלותה."(מופיע בסידורים בפתח אליהו)
מעתה נוכל להבין את הביטוי "ושכנתי בתוכם" מפני שהשכינה כשמה כן היא שוכנת בתוכנו ממש. השכינה היא שמו של הקדוש ברוך הוא והרי "השם אחד ושמו אחד" הם, לפיכך הקדוש ברוך שהוא אחד עם שמו שהיא שכינתו וכאחד הם שוכנים בליבם של ישראל. "וראו עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח י') למעשה הכרובים שהסבו את פניהם בדרך נס מסמלים שכל הקשר בין ה' לישראל על כל מצביו השונים הוא מעל הטבע וכי כל אחד מהמצבים הללו היא נס אחד גדול , לפיכך, "אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה אני עומד"
"ויעש שני כרבים, זהב; מקשה עשה אתם, משני קצות הכפרת. כרוב-אחד מקצה מזה, וכרוב-אחד מקצה מזה; מן-הכפרת עשה את-הכרבים, משני קצותיו. ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה, סככים בכנפיהם על-הכפרת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפרת–היו, פני הכרבים." (פרשת ויקהל פרק ל"ז פסוקים ז-ט)
מעתה נוכל להבין מדוע בפרשתנו מופעה מוטיב או המילה " חכם לב" בכל כך הרבה פסוקים, מפני שאת זה בדיוק את חכמת הלב ה' מבקש מאיתנו "רחמנא ליבה בעי" ! היא מבקש מאיתנו כהכנה לכך להקדיש את האהבה ואת היראה שבלבנו אליו, מפני ששם בנקודת החכמה שבלב הוא מבקש לשכון. לפיכך, משמתינו אנו היא לפנות את הלב מכל הבלי העולם הזה מכל אהבה ויראה שבאים מפחד או משיכה לעולם הגשמי ולתת לאלוקים ורק לו את כל המקום הטהור והקדוש בלב.
ראו בפסוקי הפרשה :
"כל נדיב לבו"(לה,ה') "וכל חכם לב בכם"(לה י') "כל איש אשר נשאו לבו"(לה,כא) "כל נדיב לב הביאו"(לה,כב) "וכל אשה חכמת לב"(לה,כה) "וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה" (לה, כו) "כל איש ואישה אשר בחכמה נדב לבם אותם"(לה, כט) "להורות נתן בלבו"(לה לד) "מילא אותם חכמת לב"(לה,לה) "וכל איש חכם לב" (לו,א) "ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בליבו"(לו,ב') "ויעשו כל חכם לב"(לו,ח)
שבת שלום
מאת : דניאל עשור