בפרשתנו פרשת בהעלותך האספסוף שבעם מתאווה תאווה יושבים ובוכים ואליהם מצטרפים גם בני ישראל ואומרים מי יאכילנו בשר. הם מואסים בלחם הבא מן השמים הם מואסים במן שהיה נבלע באברים וללא שום פסולת ובבכייתם אמרו: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם : את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים: ועתה נפשנו יבשה , אין כל בלתי ,אל המן עיננו" (במדבר פרק יא פסוקים ד'-ו')
התאנות של העם גרמו לחרי אף של ה' בעם ואש בערה ואכלה בקצה המחנה:
"ויהי העם כמתאננים, רע באזני ה' ; וישמע ה', ויחר אפו, ותבער-בם אש ה', ותאכל בקצה המחנה: . ויצעק העם, אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש: ויקרא שם-המקום ההוא, תבערה: כי-בערה בם, אש "(במדבר פרק יא פסוק א,ב,ג')
משה רבינו שומע את העם בוכה משפחות משפחות בפתחי אוהליהם ושוב חרה אף ה' ובעיני משה היה הדבר רע. ואז, פונה משה רבינו אל ה' ואומר לו למה הרעתה לי ולמה אני לא מוצא חן בעיניך? מדוע נתת לי מטלה כל כך כבדה ? מדוע שמתה על כתפיי את כל משא העם הזה? האם אני הריתי את העם הזה ? האם אני ילדתי אותו? מדוע אתה מבקש ממני לשאת את העם הזה בחיקי כמו שהאם נושאת את הוולד בחיקה ומניקה אותו. משה רבינו מתאונן ואומר :
"מאין לי בשר, לתת לכל-העם הזה: כי-יבכו עלי לאמר, תנה-לנו בשר ונאכלה.
לא-אוכל אנכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה: כי כבד, ממני.
ואם-ככה את-עשה לי, הרגני נא הרג–אם-מצאתי חן, בעיניך; ואל-אראה, ברעתי."
(פרק יא פסוקים יג'-טו')
ה' שומע את משה רבינו קורס תחת המשא הכבד עד כי טוב מותו מחייו ואומר לו
תאסוף שבעים איש מזקני ישראל כאילו שאתה יודע בהם שהם זקני העם ושוטריו ותביא אותם אל אוהל מועד ושם יעמדו יחד אתך ואני ארד ואדבר אתך "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" ומני אז הלאה יישאו הם יחד אתך את משה העם ומעתה לא תישא יותר אתה לבדך את משא העם אלא שבעים הזקנים ויחד אתך תהיו שבעים ואחד במספר. כך נוסדה הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה בעלת הסמכות מדאורייתא זו שאין לערער אחר החלטותיה מפני שהם כולם הוסמכו והתעלו לדרגת נביאים מפני שמרוחו של משה אבי הנביאים האציל ה' עליהם.
התורה הזהירה באזהרת עונש מוות שאין לערער אחר סמכות הסנהדרין ואין לסור מפסקיה ימין ושמאל:
"ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלוקיך או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל: וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד"
(דברים פרק יז' פסוקים י'- יג')
הסנהדרין יכלה לדון דיני נפשות ואף להוציא להורג וכמאמר הפסוק בתנאי שהסנהדרין ממוקמת ודנה במקום אשר יבחר ה' בבית המקדש בלשכת הגזית הסמוכה למזבח. למעשה, בתקופת הבית השני שארכה ארבע מאות ועשרים שנים סך הכול , ארבעים שנה קודם חורבן הבית עברה הסנהדרין ממקומה בלשכת הגזית למקום אחר שנקרא חנות ולכן (כמאמר הגמרא במסכת סנהדרין) ארבעים שנה קודם החורבן פסקה הסנהדרין מלדון דיני נפשות. הסנהדרין המשיכה לגלות משם ליבנה ומשם לציפורי וכן הלאה עד שהסנהדרין העשירית שנשיאה האחרון היה הלל ומקומה היה בעיר טבריה , פסקה לחלוטין.
באחרית הימים, עתיד מלך המשיח לחדש את הסנהדרין בעיר טבריה במקום שבוא פסקה בשנים קדמוניות כאשר אצל סנהדרין מתחדשת זו שבראשה מלך המשיח, יבואו שרי האומות במרום שהם מלאכיהם בשמים לדון על גורלם האחרון של אומותיהם. בספר העתיק "אמת ליעקב" של הרב יעקב ניניו שנכתב כשעלה לארץ ישראל והתגורר בעיר טבריה לפני ארבע מאות שנים, ציטט מדרש לפיו עתיד מלך המשיח לפסוק הלכה בכל מקום כמו רבה במובהק של העיר טבריה הלו הוא רבי מאיר בעל הנס שנקבר עומד כדי שזכותו תעמוד לנו בזמן הגאולה. לפי המדרש יבואו שבעים שרי האומות בשמים בטענה לאלוקים שהוא אינו עושה משפט צדק וכי הוא חרץ את גורל אומתם מראש לדיראון עולם ומראש חרץ את גורל עם ישראל לגאולה שלמה. שאלתם במלא עוצמתה תהיה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" ? איפה הצדק האלוקי ? מדוע אלוקים חרצת את דיננו לדיראון עולם ואילו את גורל ישראל לגאולה? מספר המדרש שה' יאמר לכל מלאכי האומות לכו למיכאל המלאך שהוא
שר ואפוטרופוס של ישראל ודונו לפניו ! כאשר יבואו שרי האומות אל מיכאל המלאך לדון הוא יאמר להם שהגאולה תלויה במצוות הצדקה כמו שנאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" ! יאמרו שרי האומות למלאך מיכאל הרי גם אנחנו עושים צדקות ? מדוע רק עם ישראל נגאל ואילו אנחנו לא? יאמר להם המלאך מיכאל מפני שאתם עבדים למקום וכל מה שקנה עבד קנה רבו ולכן אינכם רשות בפני עצמכם ואין בידיכם מצוות צדקה אבל עם ישראל נקראים בנים למקום והלו הבן יורש, לכן יש בידי ישראל מצוות צדקה! שרי האומות יטענו שישנה מחלוקת בתלמוד בין רבי יהודה ורבי מאיר בעל הנס האם עם ישראל נחשבים בנים או עבדים לפני המקום כאשר הם אינם עושים את רצונו והרי לפי כללי התלמוד כאשר רבי מאיר חולק על חברו ובעניינינו זה חולק רבי מאיר על רבי יהודה הרי הלכה כחברו של רבי מאיר ולא כרבי מאיר, והרי רבי יהודה אומר שכאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום הרי הם נקראים גם הם עבדים ? מדוע אם כן אלוקים מפלה לרעה את שבעים האומות ? מדוע אין הם זוכים לגאולה כמו עם ישראל? מספר המדרש שבאותה השעה תהיה "עת צרה" אשר כמוה לא נהייתה כמו שכתוב בספר דניאל " בעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי … "ובעת ההיא יעמוד מיכאל" (ספר דניאל י"ב א') כלומר, המלאך מיכאל לא ידע מה להשיבם . וילכו מלאכי שבעים אומות להתלונן על כך לפני אלוקים ויאמר להם לכו לטבריה אל מלך המשיח שהקים את הסנהדרין במקום שפסקה ודונו לפניו. ואכן, כאשר יבואו המלאכים שרי האומות במרום לדון בעניין הזכות לגאולה ויטענו כי לפי הכללים גם עם ישראל ממש כמונו אין בידו מצוות צדקה מפני שרבי יהודה טוען שכאשר אין ישראל עושים רצונו הרי הם כעבדים לפני המקום? יענה להם מלך המשיח כך: "אני פוסק כמו רבי מאיר בעל הנס שהוא המרא דאתרא של טבריה בכל מקום ובכל עניין, ומה שאתם אומרים שאין הלכה כמותו לפי כללי הפסיקה בתלמוד , הסיבה היא מפני שלא עמדו חכמים על עומק דעתו אבל, אני מלך המשיח עומד על עומק דעתו וחכמתו ופוסק הלכה כמותו בכל מקום ובפרט שהוא רבה של העיר טבריה והמרא דאתרא שיש לפסוק כמותו שאף אם ישראל אינם עושים רצונו של מקום , מכל מקום הם נקראים בנים למקום ובידם מצוות צדקה שבה תלויה הגאולה. אכן, על אברהם אבינו כתוב : "ויאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". בדורנו, דור הניסיונות והטלטלות דור הבלבול וההתבוללות דור שמלחמת גוג ומגוג הרוחנית כבר בעיצומה והאמונה והביטחון בה' הם התקווה היחידה כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים , הרי שבעצם האמונה והביטחון בשעת צרה היא הצדקה והחסד והיא זו שמזככת ומזכה אותנו להיות זכאים לגאולה השלמה. לכן, נתחזק כולנו באמונה ובטחון בה' בכל העניינים השונים של החיים "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" (תהילים כה' נג') ועוד נאמר "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"(ספר דברים פרק ד' פסוק ד')
שבת שלום