שמע ישראל, פירושו לומר שמע והבן מאד, תיבת ישראל מה היא. כמו שפת לא ידעתי אשמע. דהיינו דע המובן 
של שם ישראל, כי נפש חיה הוא שמו.
של שם ישראל, כי נפש חיה הוא שמו.וכך פירוש האותיות של שם ישראל בשרשם וקצתם לפי דברי החכמים.
יוד=יד
שין= שן
ריש= ראש
אלף= אזן לשון פה
למד= לב
יד נותנת צדקה לשן, דהיינו לתת לשני לאכול, וזה בחיצוניות ובפנימיות, כי הלשון גם נותן מזון רוחני ללמוד וללמד.
ובזה שומע ומבין שם ישראל.
כי על ידי מעשה נתינת הצדקה, הן בבחינת אוכל ממש וכל עניני קיום הגוף, הן בבחינת רוחניות ולימוד לאחרים, על ידי זה מתגלה הוי׳ אלהינו הוי׳ אחד, דהיינו שהיד הנותנת והיד המקבלת הם למעשה אחד.
וכן על ידי צדקה רוחנית בפיוס דברים, שאין לך צדקה גדולה מזו, ובפרט אם מגדל ומלמד בני עניים תורה באהבה, שזהו תכלית מעשה הצדקה, אז מתגלה אליו יחוד הי״ת שהשכל המשפיע והשכל המקבל הם מתייחדים כמו מוח אחד, כי האמת הוא אחד לכולם.
וכמו שהשובע הוא אחד, שלכולם יש בחינת די ומספיק הבאה מאת הבורא ית׳, שעליה יאמר ודאי שבח והודאה, כן הוא ברוחניות שצריך למלאות החיסרון עד שמתגלה אליו אחדות הבורא ית, שהוא הסיפוק הרוחני המתאים לבני אדם, למלאות חיסרונם.
ועל זה מברכים ברכת בורא נפשות רבות. שפירושה הוא שלמרות שכל נפש שונה מחברתה בטעם והנאה, אעפי״כ אתה השם ממלא חסרונם כאחד, הן מצד הנותן והן מצד המקבל. וכך הוא בכל רחבי בריאתך. ומי כמוך המלך היודע מילוי חיסרון כל אחד ואחד מהחיים, ואתה הוא המחיה נפש כל חי ברוך הוא מלך החיים.
וחכמינו ז״ל אמרו בענין הצדקה על הפסוק ״כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך״, -גלגל הוא החוזר בעולם.
ופירשו בזה שהנותן היום יהפך למקבל בזמן אחר, והמקבל יהפך לנותן, היינו ה׳ אלהינו ה׳ אחד. כי צריך לשניהם, הנותן והמקבל, לקיים מצוה זו של צדקה, ורק החיים גורמים שעתה הוא זה שנותן והשני הוא שמקבל, וכן שיבא זמן שמתגלגל הגלגל להיפך, ואעפי״כ המצוה של הצדקה עדיין תתקיים על ידי שניהם כאחד.
ומי שמשפיע חיים שיתקיים הדבר על ידי המעשה ההוא, הוא רק הי״ת לבדו, שהוא האמת והצדק האחד המייחד לשניהם הנותן והמקבל.
והנפש שמבינה ושומעתת זאת, הרי היא יודעת מה פירוש שם ישראל, שמקבלים זה מזה בדרך מילוי החיסרון, ובזה נעשים כאיש אחד בלב אחד, אע״פ שכל אחד מהם שונה מחבירו. כי הבחינה הזו של אחד היא מתגלה דווקא כאשר מקיימים מצות הצדקה, שעליה כתוב כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך. ויותר מה שתתקיים ותתפשט מצוה זו של הצדקה, יאיר יותר אור האחד בכל הלבבות. ואז יכול להתחיל ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״. אבל מי שאין לו לב לתת צדקה לא יוכל לקיים זאת כי צריך ראשית כל לב ישראל שאוהב עניי עמו, שהוא אהבה בבחינת מילוי חיסרון, כדי לבא לאהוב את ה׳ כראוי. על כן הקדים שמע ישראל ל״ואהבת״.
שבלי התעוררות הרצון לרחם אין שם שום אהבה כלל.
ובלי הדעת של ״גלגל הוא החוזר בעולם״, אינו רואה אור האמת והצדק של מקבל ונותן שהם למעשה אחד.
על כן צריך להכין עצמו בהתעוררות אהבה, כדי שיהיה לו כבר אהבה בליבו כאשר יאמר פסוק ואהבת את ה׳ אלהיך.
ולכן הצדקה היא עיקרית ונחשבת בכלל האמונה. כמו שכתוב באברהם ויאמן בה׳ ויחשבה לו צקדה. לכן אומרים אמת וצדק כאשר ראוי להאמין.
כי מילוי חיסרון הוא אמת. כי התורה אמרה כי לא יחדל עני מן הארץ. יש תמיד משפיע ומקבל. אפילו אם יתהפכו זה לזה. ולכן צריך להיות ביניהם אהבה שלא תלויה בדבר.
והענין הזה הוא גם ברוחניות כמו שאמרו חז״ל הזהרו מבני עניים שמהם עתידה תורה לצאת, כמ״ש ״ממדבר מתנה״. כי בני עניים הם יודעים על צורך הצדק והצדקה, לכן תורתם יותר אמיתית.
ומשה רבינו עשה כל שבטו שבט לוי לעניים שתלויים בצדקה, כי אין להם אחוזה כמו שאר השבטים, כדי שיבינו וידעו מה הוא ישראל, שתכליתם הוא שיתגלה להם אמונתם באחד.
וגם הברכה של בורא נפשות שהיא תפילה כוללת כמו ברכת המזון, היא מתפרשת על פי אותו ענין, שעל ידי מילוי חיסרון מתגלה לנו ה׳ יתברך שהוא האחד הנקרא חי העולמים.