דוד המלך ע״ה למד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. 
ובודאי נתן ערך גדול לתורה, עד שכתב כל פרק קי״ט של התהילים על גודל יקרה של התורה בכל מיני שבח לפי סדר אותיות האלף בית.
ובודאי ידע דוד משנה משה קיבל תורה מסיני, ועל שלשה דברים שקיבלו הנביאים ממשה, כי דוד היה תלמידו של שמואל הנביא ע״ה.
ולכן פתח דוד המלך ע״ה ספר התהילים שלו על אותם שלשה דברים המובאים בראש פרקי אבות.
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה כנגד הוו מתונים בדין.
כי עצת רשע הוא פיתוי לילך לרוץ ולמהר לעשות רע בלי דיון. ועצה נכונה הוא להיפך לדון בישוב הדעת. והדן בלי ישוב הדעת הוא אכזר ורשע.
ובמושב לצים לא ישב, זה כנגד והעמידו תלמידים הרבה.
כי ישיבה של לימוד תורה הוא היפך מושב לצים, שבו אין אדם לומד ולא מרוויח כלום, משאי״כ מי שלומד ומלמד על מנת להעמיד תלמידים הוא אינו מתלוצץ מאף אדם, כי התלמידים שהיום אינם יודעים כלום, אפשר לעתיד יהיו הם המלמדים. ובדרך חטאים לא עמד, זה כנגד ועשו סייג לתורה.
כי הסייג הוא עשוי לאלה שעומדים ומוכנים וכבר בדרך, לפרוץ גדר. ולכן צריך לעשות סייג על הדרך מפני החטאים שלא יבואו לחטוא.
לכן סיים כי אם בתורת ה׳ חפצו, שהוא משה קיבל תורה מסיני ומסר לנו החפץ היקר של שלשה דברים שנמסרו ממנו על ידי הנביאים. והיא תורת ה׳ שאנחנו לומדים עד היום הזה, זהו ובתורתו יהגה יומם ולילה, שעד הדור הזה אנו לומדים משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ולומדים השלשה דברים שקיבל משה על מנת למסור בעל פה, שילמדו בדרך הזו יומם ולילה לדור ודור.
ואז פריו יתן בעיתו, כי הוא מתון בדין בישוב הדעת ולא יקפוץ העת והזמן.
ועלהו לא יבול כי יש תלמידים הרבה שממשיכים הדרך.
וכל אשר יעשה יצליח כי יש סייגים לשומרו להוביל אותו בבטח למקום טוב שהוא ההצלחה.