הפסוק אומר : "לישועתך קויתי ה׳".
משפחה יקרה!
צריך לקנות מידת הסבלנות שהיא יותר יקרה מזהב ומפז.
אם מתבוננים בפלא של הבריאה, איך הבורא ישתבח שמו שם תוכנית של ציפור, חי עף ומצפצף, בתוך ביצה הנראית פשוטה לעין הרואה, נוכל להבין קצת מהאוצר הרוחני של כח מידת הסבלנות. כי כל הגופות של כל האנשים חיות ועצים, שאנחנו רואים היום היו כולם ביצים וגרעינים בממדים כל כך דקים שאינם נראים לעין.
וכן כל המאורעות שלהם בודאי ידועים למי שברא כל התוכנית האלו, שמוכנים להוציא את הצורות האלו בדיוק ובהשתלבות אחד עם השני. המושג של השגחה פרטית הוא אמנם קשור להשגת מידת הסבלנות.
אבל הטעות שטועים בו רבים, הוא לחשוב שהסבלנות היא מידה פסיבית, כאשר ההיפך הוא האמת, כי היא מידה שנקנית רק מתוך הסתכלות והתבוננות במציאות, היות עצם החיים תוכנית נברא ונחשב ולא מקרה. רק זה הוא הדרך להשגת מידת הסבלנות לאמיתה, ולא בישיבה בחיבוק ידיים.
״לישועתך, קויתי..״, ישועה שנודע שהיא באה ממך דווקא.
לכן תרגום הפסוק ״לישועתך קויתי ה׳״ בארמית הוא ״לפורקנך סברית ה׳״.
המילה ׳סברית׳ היא מתארת סבלנות. וחכמינו ז״ל פירשו את זה בלשון ציפיה לישועה.
ציפיה בא מלשון צופה שהוא תיאור ראיה והסתכלות, במובן הקשור עם דרך השגת מידת הסבלנות, הבאה עם התבוננות עמוקה במובן של השגחה פרטית. ומזה יכולים להשיג שאמונה זה בעצם ענין של אימון והתאמצות בקנין מדת הסבלנות, על ידי הסתכלות והתבוננות לב האדם בחכמת הבורא ישתבח שמו לעד אמן.