משפחה!
יש פלא עצום, הפותח עיני השכל, מונח בדברי חכמי ישראל ז״ל. 
מזה נתבונן ענין כללי חשוב, שממנו נובעים כמה עיקרים
בהשגת התורה.
והוא על האמור בראש מסכת פסחים, ׳אור ליום ארבעה עשר, בודקים את החמץ
לאור הנר׳.
ושם שאלו, מה הוא בדיוק המושג של אור, באמירה הזו?
כלומר למה אומרים ׳אור׳ ליום ארבעה עשר, והרי זמן הבדיקה הוא בלילה!
ועל ידי שאלה זו חז״ל מגלים לנו דבר גדול.
אחרי כמה השערות במובן של מילת אור, שהוא גם קשור ללשון ארמית ׳אורתא׳, שפירושו ערב, היפך היום, הם אומרים על הכתוב בתהילים ״הללוהו כל כוכבי אור״…. מכאן יוצא, שיש כוכבים שאינם מאירים!״.
האמירה הזו פלאי פלאים.
דהיינו גילו לנו חז״ל שיש אור נראה, ואור אינו נראה!
וכך הוא ממש גם לפי המדע, כי ידוע היום שיש כל מיני סוגים של הארה, כלומר של הקרנת האור. וראיית עיני האדם אינה קולטת אלא חלק קטן מן האור בכללותו.וגילו שיש אמנם כוכבים שאינם מאירים. אבל איך ידעו חז״ל לפני מאות שנים לתפוס מושג כזה ומציאות כזו של כוכבים שאינם מאירים?
ועוד שיש אור שאינו נראה לעין האדם.
הרי שהיה להם מושג של אור שונה לגמרי מהתפיסה ההמונית, כי מבטם בנוי על פי חכמת התורה.
בע״ה נבקר את השאלות האלו על פי דרך חכמי הספרדים וחכמי החסידות ז״ל.
התורה אמרה במשה רבינו ע״ה שכאשר ביקש על ראיית הכבוד האלהי, באומרו הראיני נא את כבודך,נאמר לו ״וראית את אחורי ופני לא יראו, כי לא יראני האדם וחי.״
על פי הנזכר בדברי חז״ל בפסחים, אפשר לומר שפירושו הוא דמכיון שהגדרת ראיית האדם היא חלקית, שאין בכח עינו לראות אלא חלק קטן של הקרנת האור, אילו ראה האדם ריבוי אור למעלה מן המידה שלו, היה יכול לסנוור אותו ח״ו.
ולכן צמצם הקב״ה את האור בכל מיני מסכים ומרחקים, כמו שכתוב ״מרחוק ה׳ נראה לי״.
דהיינו הכל לפי יכולת השגת הנבראים. וכמו שלא נותנים בשר לתינוק אלא חלב, לפי כחו לעכל האוכל כדי שיחיה עתה, ויגדל ויגיע למדרגה וזמן שיוכל לעכל אוכל של אדם מבוגר. כך הוא ממש בענין האור, שהכל לפי יכולת כח הראיה של הרואה. וההתאמה לכח המקבל נקרא טובה.
אם כן כאשר אמר יהי אור, רוצה לומר יהיו הכלים שאפשר להם להכיל את האור, לכל אחד ואחד מן הנבראים לפי יכולתו ומדרגתו.
וצריך לדעת שהאור אינו מגיע למוח, כי המוח יושב במקום חשוך לגמרי. לכן הזהר קורא לו בוצינא דקרדנותא, כי אין שום אור גשמי מגיע אליו, אלא רק אור נברא ונוצר, שמצטייר במוח על ידי העצבים לבד, ואח״כ האור נודע ומורגש אל האדם.
ולכן האור הוא הבריאה הראשונה שאפשר להתבונן ממנה על נפלאות ששת ימי בראשית. ומזה גם לומדים שהמושג של אור קשור לענין הטובה, שהוא שפע מתאים לפי מצב ויכולת המקבלים בדיוק.
וכאשר מביטים בדברי חכמינו ז״ל בעומק קצת, אנו מוצאים בדבריהם ביאור כמה מדרגות בענין מהות האור בתורה עצמה לפי סדר מדרגות הכתב.
בקיצור נמרץ, יש אור הטעמים, אור הנקודות, אור התגין, ואור האותיות.
העולם הזה התחתון והגשמי, האור שלו נתון בתוך עולם האותיות.
לפנים ממנו יש עולם דק ועליון עליו, שהוא עולם התגין, ששם המלאכים.
ולפנים מן התגין יש עולם הנקודות, ששם נשמות הצדיקים.
ולפנים מן עולם הנקודות יש עולם הטעמים שהוא עליון על כולם, ופנימי על הכל.
על המדרגה הזו הפנימית של האור אמר דוד המלך ע״ה ״טעמו וראו כי טוב ה׳.״
גם מהמאמר של חז״ל בפסחים לומדים שלא כל מה שמבריק ומתגלה לחוץ נרקא אור, ולא רק מה שהעיניים רואות קיים.
מילת זוהר הוא תואר של אור, ולאו דווקא מה שרואות העיניים. כמ״ש בספר דניאל ״והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע״. המילה ישכילו היא לא קשורה לתפיסת האור הגשמי אלא האור הרוחני.
וכבר ידעו חכמינו ז״ל שמהעולם התחתון הזה שאנחנו בו, אפשר להבין ולהשכיל דבר מתוך דבר, עד מה שנסתר בשמים, במרחקי רקיע, על ידי אור התורה לבד.
וכמו שראינו כתוב ברמב״ן שבתחילת הבריאה היה כל העולם כולו כלול במידה של זרע חרדל שהוא קטן מאד, ועל ידי רוח אלקים גדל למידה גדולה מאד עם השמש והירח והכוכבים וכו׳ כמו שהוא היום.
מכאן רואים שהמושג של אור בתורה אינו פשוט כלל, אפילו אם נרצה להבין את הדברים על פי הפשט.
וגם לומדים מקדושת השבת שכל העולם הגשמי יש בו רק בחינת מאור, ולא אור ממש.
על זה במוצאי שבת מברכים על מאורי האש כי נכנסו לימי חול שהם רק מאור, כלפי הקדש שבו האור האמיתי.
לפי תורת החסידות ומנהיגיה האור האמיתי הוא רק שמחת הדביקות בבורא יתברך. והאור הזה גדל ומתרבה על ידי אהבת ברואיו, כי כל נשמה ונשמה היא ניצוץ אותו אור האמיתי.
רבי נחמן מברסלב אומר שבכל אחד יש בו בחינת אור השמש לעומת חכמת התורה, ואור הלבנה לעומת עבודת התפילה. ועל ידי לימוד התורה, מתקבלת התפילה, כמו שהלבנה מתמלאת מאור השמש.
על כן לימוד התורה יהיה בכל כחו, כמו השמש שמאיר בכח, ועל ידי זה התפילה תהיה בנחת. ועל ידי הנחת יוכל לכוון את לבו בתפילה יפה יפה .
על כן מושג של אור הוא המשל הכללי שמתחילת התורה מדגיש את ענין השגת השכל באומרו וירא אלהים את האור כי טוב. וירא הוא מושג של הבחנה, שזהו אור חסד הבורא. שבחסד הזה אנחנו יודעים ממנו יתברך, ואיך לעבוד אותו ולעשות לו נחת רוח, כמ״ש וירא אלהים את האור כי טוב. ואע״פ שהאדם נוצר ונברא כשאר הנבראים, הוא לבד זוכה לעשות נחת רוח ליוצרו. אם כן זהו הפירוש של אור, לעומת החשך שהוא העדר הידיעה הזו.
לכן ממילא מובן מה שנמצא כתוב בהרבה ספרים קדושים שמי שלא טעם אור הזהר הק׳ ותורת רבי נחמן מברסלב לא ראה אור מימיו. כי כתבי הזהר הקדוש וכתבי רבי נחמן שדבריו כולם הם ענין אחד עם הזהר הק׳, מדובר בהם במושגים של אור על פי האמת שהתורה מלמדת. אבל אפילו מי שלא ידע מזה בסוף יגיע לזה כי בסוף כל אחד יראה אור האמת כמו שאמר הכתוב ״עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון״. הגם שעתה עדיין לא רואים את כל האור.
לכן תורת רבי נחמן נקראת אור הגנוז. וגם הוא ז״ל בעצמו אמר שלעתיד יהיו כל העולם כולו חסידי ברסלב.