חז״ל מדגישים בהרבה מקומות שמילת שלום היא אחד התוארים של השם יתברך
.
.אחת המקורות של המנהג לומר שלום עליכם ולהשיב עליכם שלום, הוא בספר רות.
כאשר בועז מתפגש עם הקוצרים, הוא אומר להם השם עליכם, והם עונים עליך השם.
והמנהג מפני הכבוד להחליף לשלום, כי סוף ברכת כהנים שהיא הברכה של שם השם, היא ישם לך שלום.
כי ישא ה׳ פניו אליך היא כנגד לא תישא את שם ה׳ לשוא.
מה הוא לשוא? שלא בכוונת שלום.
על כן אומרים שבת שלום.
כי בלי שלום אין שבת שלם.
והנה על ידינו נפעל רצון זה שיהיה שלום.
ומה זה על ידינו?
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.
לדבר דברי שלום, בפיך. להרגיש רגשי שלום, ובלבבך. לעשות פעולות שלום, לעשותו.
שבת הוא נמצא במי שנח ובשלום עם כל הבריאה, איך שהיא מימי בראשית.
המנוחה הזו היא מניעה מכל מיני פעולות המביאות דאגה ולא שלום.
שלום הוא הכלי המחזיק הברכה של החזון של בריאה בשלימותה.
בלי צורך לכסף להפעלת אש ותוכניות עבודה ורכבת ואוטו רק לשבת בבית עם קרוביו וריעיו לשמוח ביחד להתחזק ביחד. אם מסתכלים במבט היסטורי, אפשר להבין מוסר כללי לדור שלנו.
הקב״ה רצה שלא נשכח שנחיה פעם בשבוע בקרב מצב שאפשר ליקרוא לו היום מצב אפריקאי קדום, שבא עוד מלפני זמן הפעלת האש, או כאשר הבינו שצריך לשבות מהפעלת האש לצורך עליה רוחנית לגבי ירידתם.
שבת הוא מצב פרטי וגם כללי.
כמו שלום שהוא גם כן פרטי שלום בעצמו, וגם כללי שלום עם חברותו.
שבת, גם פירוש שלא רק הוא צריך לשבות, אלא גם פועליו עמו וכל מי שתחתיו מנויים בשביתה הזו. הרי שזה גם בכלליות.
מכאן רואים שמילת שבת פירושו שלום,וגם שזה שמו החדש והמתחדש.
גם על פי קבלה קדומה שבת זה היה שמה של חוה ושלום היה שמו של אדם.
לפני חטא עץ הדעת
היתה חוה גדולה על אדם ברוח הקדש ונבואה, לכן שמה קודם. שבת ואח״כ שלום.
וכל שבת חוזרים למדרגה הזו.
אם כן שלום הוא המפתח ושבת הוא הבית. אבל אי אפשר להפריד בין שלום והנועם הנגרם ממנו. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. שבת הוא העונג והנועם של השלום.
גם אליהו הנביא ז״ל נקרא מבשר שלום. כי כתוב בו והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כי האבות האלה ידעו לחיות ולשמוח ביחד בלי כסף בלי אש בלי תוארי עבודה והאור שלהם הוא עדיין מאיר בתוך השבת שלנו. ומה אנחנו בחיים אף הם בחיים. כמו שאמר דוד המלך ע״ה נעימות בימינך נצח.