גאולה ומשלוח מנות איש לרעהו…

◦ולהגיע לזה, ודאי היה צריך שיקדים לו עבודה עצמית ופנימית, של עלייה רוחנית.

◦אבל עכשיו מתגלה ענין חדש, והוא עליית הכלל, ולא רק הפרט.

◦והתכלית הסופי הוא גילוי והתפשטות אורות הפרט אחר היותם מתוקנים, להאיר על הכלל כולו.

◦הענין הראשון שבמדרגות הכלל, הוא ענין קשר הזכר עם הנקבה. וזה רמוז בענין אסתר, שהמגילה קרויה על שמה. והוא סיפור על בת ישראל שנשבתה בזמן גלות ומלחמה, עם שאר שבוים, ונשלחה לבית המלך באונס ולא ברצון. וזה מצב כללי ולא רק פרטי. ולמשך אורך הדורות, המצב של האשה לעומת הזכר, הוא בגדר כלליות השייך לעם ישראל כולו, בבחינות זכר ונקבה שבו, והגאולה הכללית מתעוררת במדרגה הזו של זו״ן כלליים ולא רק פרטיים.

◦גם בענין השפעת ריבוי החסד, שהוא גילוי האור של הגאולה, יש הופעת החידוש של משלוח מנות. כי מצות השמחה והסעודה של פורים, הוא עדיין לעצמו, כמו שאר שמחת החגים וזמנים. אבל במצות משלוח מנות, לא מהנה את עצמו אלא זולתו, וגם מקבל מזולתו, כי לשמח את זולתו, זו היא המצוה של משלוח מנות איש לרעהו.

◦ומתנות לאביונם, הוא נפעל מתוך רגש שיש כבר לכל אחד די בעולמו לתת לאשר אין לו, ובזה דומה לבוראו שאמר לעולמו די, וגם בזה מתגלה ״עד שיבלו שפתותיכם מלומר די״ שזהו סוף העניות, כאשר מרגיש שאינו יכול אפילו לומר די, כי יש לו כל, כיון שיש לו את כולם איתו, וכולם מחזיקים בידו. וזהו צירוף מילוי יוד יד״ו כי בהתחלה היוד היה רומז לאני, שלי, ואחרי התיקון מתגלה ידו מתוך יוד כי כל אחד פושט ידו לתת ליד חבירו.

◦ומרדכי הוא המעורר לכל זה ,כי הוא המאסף כל הנקודות הטובות של חסד, שיש בכל אחד, ומייחד אותן הנקודות, כדי לגלות את הבחינה של משלוח מנות איש לרעהו, שהיא הגאולה הכללית.

◦כי איש לרעהו ר״ת שם אל. ותיבה אחרונה של עשרת הדיברות שבלוחות, היא תיבת לרעיך. ותיבה ראשונה שבלוחות היא אנכי, הרי ר״ת שם אל. הולך מאנכי, שאצל האדם הוא ענין פרטי, עד לריעך שהוא ענין כללי. וכתוב חסד אל כל היום. כי התכלית של כל יום ויום הוא להגיע מאלף של אנכי עד למד של לריעך.

◦ וזהו פירוש הפסוק ״אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה׳״. משכיל אל דל, דהיינו מכוון בו, ורואה שאותיות א״ל ד״ל עולה בגי׳ אדני. אז בהשכילו ובחשיבתו בזה, לבו מבין שהשם ית׳ נמצא גם אצל המקבלים, העניים, הנשים והטף והחלשים. וכל מה שמשכיל יותר בזה, ביום רעה ימלטהו ה׳, יהפוך לו ה׳ הענין הזה לטובה גמורה, כי יזכה לצאת מן הפרט אל הכלל. כי כל אחד עושה בעד הכלל, בשם כל ישראל. וככל שישפיע טובה ושמחה על זולתו, כך משפיעים לו בכפלי כפליים, ויוצא מחשיכה שהוא השכיחה, לאור גדול שהוא זכרון הכלל, יום שכולו טוב, גילוי אור האהבה, חסד אל כל היום.

◦ואז, על ידי גאולת פורים, לא ישאלו על כל אות לחוד מה פירושה וסודה, אלא ישאלו על האהבה שבין האותיות, וסוד התחברותם והתכללותם, אלף עם כולם וכולם עם אלף, בית עם כולם וכולם עם בית וכו׳.

◦ וזה לעומת הפור דס״א שעשה המן עם החרטומים שלו, לבחור לו זמן להנאתו העצמית והפרטית בתכלית הפרטיות, שאין בה מהנאת זולתו כלל. להיפך מהמן היה מרדכי, שמרדכי אפילו שהציל את חיי המלך לא שאל כלום להנאת עצמו, ואע״פ שקיבל צער ממעשה הכלמת אסתר.

◦והמן הרשע הלך בדרך הפירוד, עד שראה פרט גם בכלל, כמו שאמר על עם ישראל, ישנו עם אחד מפוזר ומפרורד בכל העמים, אמר ׳אחד מפוזר ומפורד׳, כי רצה להפריד את האחד. וכו׳ ודתי המלך אינם עושים, זהו דיבור הקטיגור, המעורר דינים בהבאישו את ריח בני האדם, בכדי להשכיח ולהכחיש את מעשיהם הטובים, ובזה מפריד אלוף, מנגד את הרצון וגורם לכפירה.

◦ורז״ל אמרו היכן רמוז שם המן בתורה, המן בתורה מניין, והשיבו ״המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת״. המן העץ, הוא פרטי לגבי העץ כולו, שהוא כללי. זהו מילת המן שהוא פרטי, ולכן תלו אותו על עץ שהוא כללי. ולכן קראו לחג ההוא פורים לשון רבים, לעומת הפור הפרטי, לשון יחיד, שרצה המן להטיל.

◦שם ישראל הוא חיבור של אותיות, שיש ביניהם אהבה ואחוה ואחדות בלתי נפרדת, חמש אותיות בהכרח, שאי אפשר לאחת מהם בלי השאר. והוא סוד חיבור איברי יעקב אבינו ע״ה, שהם בניו, י״ב השבטים כולם. שכאשר יש אהבה ואחדות גמורה ביניהם, אז יעקב בעצמו נהיה לישראל, כלול בהם בכל אחד ואחד מהם.

◦והוא צולע על ירכו, זה ״עד בוא השמש״, שהוא זמן הגאולה, כאשר ירכו של יעקב, שהם בניו יוצאי ירכו, יעשו משלוח מנות איש לרעהו, אז הוא עת בוא השמש. ודע שיעקב אבינו ע״ה רצה לקיים את זה עם עשיו אחיו, בהביאו אליו משלוח מנות איש לרעהו, והיה משתחווה לפני מי שצוה על המצוה הגדולה הזו, בעת קבלתו את שם ישראל. ובזה המשיך אורות שהפכו את לבו של עשיו מלב אויב ללב אוהב באותו מעמד. והניח יעקב את הסוד הזה לדורות , שהוא סוד פורים, שבו גאולת הכלל. וגם יעקב שלח משלוח מנות ליוסף סימן צד״ן לב״ש, כי חשב שמא מזרע עשיו המושל ששבה את בנימין. ועל ידי משלוח מנות, יהפוך ה׳ את לבו כאשר עשה עם עשיו. ואם יוסף הוא האיש, אז יבין את הרמז בר״ת צד״ן לב״ש. גמ׳ תע״ו. שהוא חשבון ׳מול רע עין׳.

◦ כי המן האגגי הוא יוצא ירך עשיו, איש ציד, שצד לעצמו ברע עין על זולתו. וגם עמלק הוא ענין עין של עשיו, עין הרע בשל אחרים, שגם מקנא את רוחניות זולתו, שבאו עמלקים בין קריעת ים סוף למתן תורה להטיל עין הרע על ישראל להכשילם בעגל. והוא ענין של אות עין של עגל ואות עין של עמלק, ששרשם עין של עשיו, ה׳ ישמור. וצריך להכניע, ולהגביר כנגדו את העין הטובה, שהיא עין שבפסוק הבו עוז לאלהים על ישראל גאותו. הבו, זה רמז למשלוח מנות איש לרעהו. הבו עוז, זה מתנות לאביונים. כי לאין עוצמה כח ירבה, וישפיע שמחה לזולתו, ועל ידי זה ישראל גאותו, צביון עוזו. שם ישראל פירושו ימליך אל, ולא רק שממליך אותו על עצמו ושמח בו, אלא גם ממליך אותו על כל העולם, באשר הוא שמשפיע שמחה וטובה לזולתו בעין טובה ושמח בשמחתו, כמ״ש ובביזה לא שלחו את ידם. שכל מה שנתנו במשלוח מנות איש לרעהו הוא משלהם ולא משל אחרים. זה פירוש שם ישראל, בין שאר שמות העמים. כל הענין של עם ישראל הוא בהתגברות העין הטובה, וכאשר מתגלה ביניהם האור של משלוח מנות איש לרעהו, אז גם מקומם של ישראל בעולם מתגלה בין העמים, בגילוי אמונה.

◦גילוי אמונה זה סוד ׳גאולה׳ שהיא ישועה מן העין הרע.

◦הגאולה מתגלה ע״י ביטול ומחיית עין הרע מן העולם, שהוא שרש שנאה וקנאה ותחרות. וזה שכתוב יכרסמנה חזיר מיער, כתוב עם עין תלויה, כי חזיר זהו עין רעה של עשיו, שהיא תלויה עד זמן הגאולה, שאז חזיר חוזר לכשרותו, כי אז לא יפגע עוד עשיו בעינו הרעה. כי חזיר הוא חיה שיש לה תאוה בכל אשר רואה, כי כולה נתונה להנאת עצמה ולא זולתה, והימשילוה לעין רעה. גם המילה חזיר הוא חזי ר׳, שפירושו רואה רע. וגם מלשון שעתיד לחזור לכשרותו באחרית הימים.  ועיין המעשה הנורא בזמן דור הקדושים זיע״א הי״ד של השואה, שעשו משלוח מנות בפורים במסירות נפש. כי היו מצערים אותם באכזריות באוכל טרף של חזיר, דווקא בזמן החגים אחרי שהיו מרעיבים אותם. אמנם כיון שבא הבשר הטרף בקופסאות ברזל סגורות, פסקו הצדיקים שהיו במחנות שאע״פ שאינו נאכל מקיימים בו מצות משלוח מנות איש לרעהו. והנה על ידי המעשה הזה התהפך בשר החזיר האסור לחפץ מצוה. הרי שעל ידי קיום משלוח מנות איש לרעהו עשו יחוד עליון שתיקן עד שרש הרע, שהוא מעשה קין, שרצח את הבל אחיו ושפיכות דמים בא לעולם. ועם ישראל מאד סבלו מזה בפרט בזמן השואה הנוראה אבל הצדיקים האלה זיע״א הי״ד בכל זאת מצאו מקום לקיים מצות משלו״מ, ובודאי פעלו בזה דבר עצום במסירות נפש שמזכותה אנחנו מוגנים עד היום הזה.

◦◦ והבדל בין מנחת קין למנחת הבל הוא, שקין הביא רק לעצמו ולא התכוון לטובת זולתו כלל. משאי״כ הבל הביא בעד בית אביו ואמו ואחיו ואחיותיו, וקין קינא על שהביא אחיו רבים משלו, כי עינו של קין היתה צרה בשל אחרים, ובזה פתח הדרך לכל שאר המעשים של נמרוד ועשיו. וכנגד זה היה חנוך שרש העין הטובה והתלבש עתה במרדכי ולכן מרדכי כתב ספר כי חנוך סופר הוא. ומלחמת חנוך היה נגד הנפילים, והמן ואחד עשר בניו הם הנפילים.

◦מרדכי הצדיק, הוא שעל ידו מתגלים שני קרנות הישועה, ולכן הוא בסוד התחברות, שלא מוזכר מרדכי לבד אלא תמיד עם אסתר, כי הוא שייך לכלל ולא לפרט. ולכן משה אמר ״שלח נא ביד תשלח״ על הגאולה האחרונה כי הוא בסוד משלוח מנות איש לרעהו, ענין כללי ולא פרטי.

◦ויתן תמיד משלוח מנות מן המיטב, כי לפי ערך הטוב אצלו, זה מה שירצה לתת ולא רק לקבל. זהו סוד הטוב והמטיב, שהיא הברכה של ימות המשיח.

◦ודוד המלך ע״ה אמר במזמור ט״ז שאומרים כל מוצאי שבת ״ה׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי״. כי על ידי משלוח מנות איש לרעהו, שהוא ה׳ מנת כוסי וחלקי, אתה ה׳ הופך אפילו את הגורל של המן, מרע לטובה גמורה, לכל אחד ואחד מישראל. ואז ״חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי״, כי על ידי מצות משלוח מנות נעשים חבלים של חבוטות אהבה בין כולם, וזה הגורל והנחלה שנופל בנעימים שכולם מקבלים נעימות מהשני, וגם אף נחלת שפרה עלי, פי׳ שאני שמח להנחיל ולהשפיע שמחה לזולתי. ״אברך את ה׳ אשר יעצני״ במצות משלוח מנות, אף לילות יסרוני כליותי, הוא רק למי לתת למחר.

◦ודע, שהבחינה הזאת של פורים נמשכת ומאירה בכל השנה כולה, ובפרט בזמן שהעולם צריך לישועה וגאולה. כי מי שחושב להטיב לזולתו ולשמח ולחזק את חבירו, וחושב ומקבל לקיים את זה כל יום למחורתו לפני שישן, אין לך דבר גדול מזה. כי בזה הוא נעשה כביכול שוטף למקום, כי גם הקב״ה עושה ומכין לטובת ברואיו בכל יום ויום. והאיש המדמה עצמו למידת קונו בזה, כל אחד כפי מה שחנן אותו הי״ת, נקרא מרדכי היהודי. למה יהודי והרי כתוב עליו איש ימיני שהיה מרדכי משבט בנימין. והוא על שם יהודה בן יעקב אבינו ע״ה. כי יהודה הוא זה שהיה נושא המנחה מיעקב, שהוא המשלוח מנות ששלח ליוסף, ובאומרו קחו בכליכם וכו, רמז לו  ״מנחה לאיש״ אותיות ישלח מנה. אז מסר יעקב ליהודה כל הסודות וכל התיקונים הנעשים על ידי משלוח מנות איש לרעהו בפורים. ובזה נטל מרדכי את דרך האבות הק׳ ועשה כיהודה, כשהלך לפדות את בנימין. על כן נקרא יהודי.  וקיבל גם יהודה מאביו סוד משלוח מנות, שהוא היפך הביזה, שכתוב בה ובביזה לא שלחו את ידם. לא שלחו היפך משלוח מנות. ולכן היה התיקון שיתגלה שלא גנבו האחים את הגביע.

◦ ועל ידי ובביזה לא שלחו את ידם מתקדש השם, שהוא גורם מילוי והשלמת כסא הכבוד. שבגלל עין הרע דעמלק מתמעט אורו של הכסא ח״ו כמ״ש כי יד על כס יה, שחסר אות אלף מכסא, כי הכסא הוא בחי׳ נשמות בני ישראל ועתה בלי אות אלף מראה שחסר להם אחדות ח״ו. וזה בגלל העין רעה דעמלק שהוא עצם הרע דעשיו, שמקנא לאחרים, ואינו רוצה להינות אלא עצמו. ואם קורא לפעמים שהרשע נותן ומחלק עם אחרים, הוא רק מן הביזה של חבורת מריעים שגנבו, בחמס מעשיהם, מזולתם. ודוד המלך ע״ה נקרא יפה עניים וטוב רואי, כי הוא הכניע את עמלק ושרש עשיו בימיו לגמרי, על ידי עין הטובה שהיתה לו.

◦ומשלוח מנות של דוד המלך ע״ה הוא חמישה ספרי התהילים שלו, שנתן בעין יפה לכל אחד מעם ישראל, שרוצה להתקרב אל ה׳ ולשוב אליו ית׳. שזה הדבר הכי אהוב וחשוב אצל דוד  יותר מכל דבר שבעולם כמו שאמר ״ואני קירבת אלקים לי טוב.״ שהיה טוב והנאה לעצמו, ורצה שיהיה בו גם לזולתו טוב, כמו במשלוח מנות ממש. וכמו שהאכילה ושתיה יש בהם הנאה וגם כח קיום לגוף, כך ממש בתהילים יש כח קיום לנשמה, שרוצה תמיד להודות לה׳ עד בלי די. והיא מקבלת נחת גדול מתפילות ושבחים של דוד הנקרא חי וקיים.