בפרשת השבוע שלנו מספרת לנו התורה על כך ש ה' אומר למשה שלח לך מרגלים לתור את ארץ כנען . המפרשים מסבירים שההוראה איננה חיוב לשלוח אלא לרצונך ולהנאתך "שלח לך" כלומר אם תרצה תשלח.משה רבינו מעביר את דבר השם לעם שמבקש לשלוח מרגלים לראות את הארץ הטובה היא אם רעה היש בה עץ אם מאין ומה העם היושב בה החזק הוא אם רפה האם יושב במחנים או במבצרים ולמעשה נשאלת השאלה מדוע צריך בכלל לבדוק או לבחון את דבר ה' הרי ברור שדבר ה' שהבטיח לאבותינו הקדושים לתת להם ולבניהם אחריהם ארץ זבת חלב ודבש. מדוע איפה עורר ה' את האפשרות הזו לבחון את דבריו האם הם אמת או לא? הרי כל הפרשה שלנו נסובה סביב פרשת הריגול התנהלותה כישלונם של רוב המרגלים ועונשם והעונש שקבלו עם ישראל על חסרון אמונתם בדבר ה' וביכולותיו להכניע את אויבי ישראל במלחמת הכיבוש? אילו לא היה ה' מציג את האפשרות הזו הנראה שעם ישראל לא היו נענשים להישאר במדבר ארבעים שנה ואף למות בו ? ובכלל מדוע משה רבינו שקבל מאת ה' את האפשרות הזו, מדוע הוא לא ראה לנכון להנחות את העם שלא לנסות את אמיתות דבר ה' ואת אמיתות ההבטחה לאבות "ארץ זבת חלב ודבש" ?
אכן, לא ראיתי שהמפרשים מתייחסים לשאלתי הראשונה ,עכ"פ לפי דברי הגמרא במסכת ברכות שהביא את דברי רשב"י נראה לומר ששלושה דברים ניקנין בייסורין "תורה, ארץ ישראל ועולם הבא " (מסכת ברכות ה, א)
מעתה השאלה שנשאלת היא, מדוע יש צורך בייסורין ? התשובה לכך היא , שעל מנת לזכות בכל אחד מהם יש לעבור מסוכה יש לעבור ניסיון ולהימצא ראויים ! מפני שזכייה בכל אחד מהם הוא קניין רוחני שמעלה את האדם עצמו למדרגה רוחנית אחרת. ארץ ישראל היא ארץ הנבואה כפי שלמדונו חז"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא מארץ ישראל או לארץ ישראל. ארץ ישראל בה נמצא המקום אשר יבחר ה' המכוון כנגד שער השמים. שם מהעפר שתחת המזבח הוצבר עפרו של האדם הראשון ומאבן השתייה הושתת העולם תחילה כלומר אבן השתייה היה הגולם החומרי הראשון בבראשית ומשם נבראה העולם. אנו מכנים את "העולם הבא" בשם "העולם הבא" מפני שהוא כל הזמן בה ומתקרב על מנת להתחבר עם ארץ ישראל שבעולם הזה ממש כמו נשמה לתוך גוף . "העולם הבא" או לעתיד לבוא מגיע בזמן עתיד להתחבר בתהליך היסטורי ארוך בו אנו מתקנים את החטא של האדם מראשון שגרם לעולם העליון לנשמה להתנתק מהעולם הזה שהיה מחובר בארץ ישראל בירושלים ששם היה גן העדן. כיצד נוכל אנו לחבר את שניהם חזרה? האמצעות העמידה בניסיון מפני שהקלקול של האדם הראשון היה חוסר עמידה בניסיון. ממש כשם שאנו אומרים בענייני הלכה "כבולעו כך פולטו" לענייני הכשרת כלים ותיקונם להיות ראויים לשימוש , כך גם החטא שנבלע באבריו של האדם הראשון ודבק בדמו ובבשרו יכול להיפלט רק באמצעות עמידה בניסיון מפני ש"מידותיו של הקדוש ברוך הוא הם מידה כנגד מידה" ולכן , "כבולעו כך פולטו". לפיכך, היות שהאדם הראשון עבר על הציווי האלוקי וגרם מיתה לו ולעולם , כך עתה עם ישראל עריך לשמור את הציווי האלוקי למרות מחשבת הלב האנושית ,למרות הפיתוי הטבעי ולמרות מראה העיניים הגשמיות. לכן , גם הזכייה בתורה הכוללת את מצוות השם אפשרית רק באמצעות עמידה בניסיון. בכל ניסיון וניסיון יצרו של האדם תוקפו ואסור לו להיכנע לו אך אם בשל הנאת מועטה או שוחד מסוג כל שהוא אותו מציע הייצר בשעת הניסיון כזה המעוור או מסנוור את האדם הצליח היצר להכשילו הרי שהייסורים הם ההפך מאותה הנאה רגעית ומאותו שוחד זמני "ו כבולעו כך פולטו". לפיכך, התורה שהיא הציווי האלוקי ארץ ישראל שהייתה גן עדן הארץ ועתידה להיות שוב בזמן עתיד ועולם הבא שעתיד להתחבר אליה כנשמה לתוך גוף הן הם בעצמם הדרך לשוב חזרה לגן עדן ממנו גורש האדם הראשון בגלל חטאו.
חז"ל מלמדים אותנו שמשה רבינו התפלל על יהושע שלא יכשל בעצת המרגלים מפני שיהושוע הוא משבט אפרים והוא בחינת משיח בן יוסף. משה רבינו ידע שעתיד משיח בן יוסף למות באחרית הימים וכבר אז ביקש לבטל את הגזרה משורשה בבחינת הקדמת תרופה למכה. כלב בן יפונה היה משבט יהודה והוא בחינת משיח בן דוד, משה רבינו ידע שהוא לא עתיד למות האחרית הימים וכי יש לו שמירה והגנה משמים לכן הוא שינה את שמו של הושע ליהושוע בברכתו אותו ואמר "יה יושיעך מעצת מרגלים" ואילו על כלב בן יפונה לא ראה משה רבינו כל צורך להתפלל. אכן, כלב בעצמו פרש לחברון להשתטח על קברי אבות. ואילו שאר המרגלים חטאו בחטא הקדמון והלכו אחרי מראה עיניהם ואחרי ליבם בדרכי טבע שהיא דרך מינות כאשר מתעלמים מההוראה האלוהית והולכים בדרך הטבע ,והרי התורה כבר הזהירה "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" חטא זה דומה ממש לחטא הקדמון בגן עדן "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים". חז"ל מספרים לנו שכאשר המרגלים עברו בערים לרגל הם ראו את בני הענקים מקברים את מתיהם בכל מקום , אך במקום להודות להשם שהעסיק את המקומיים בלוויות על מנת שלא ישימו לב למרגלים ולא יתפסום ויהרגום הם בחרו לומר "ארץ אוכלת יושביה " ולהוציא את דיבת הארץ רעה" ענייהם הרוחניות נעצמו מלראות את גודל ההשגחה העליונה השומרת עליהם מפני שעיניהם החוליות הלכו בדרך חול בדרך טבע הם נתפסו לשטחיות ולא יכלו לראות בעיניים רוחניות את ההצלה.
כך גם בדורנו, אל לנו לפחד מכל אשר אנו רואים עלינו לבטוח בהשם ויכול נוכל לנצח את בני הענקים ואת הרפאים ואת העמלקים הזוממים עלינו. "על עמך יערימו סוד יתייצבו על ספוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד" אבל בכל דור ודור השם מצילנו מיידם.